החלטה בתיק ת"א 1026-04

1.         הבקשה שלפני היא בקשת התובעת "לתיקון כתב התביעה והפחתת האגרה".

            בבקשה מבוקש כי בית המשפט יעתר לתיקון כתב התביעה באמצעות הפחתת סכום התביעה מסך של 3,509,739 ש"ח (בעת הגשת התביעה) לסך של 1,500,000 ש"ח ויורה כי סכום האגרה יופחת בהתאם לסעד המתוקן.

2.         לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה ראיתי לאפשר למבקשת לתקן את כתב התביעה בדרך של הפחתת סכום התביעה ולדחות את הבקשה להפחתת סכום האגרה ככל שיתוקן כתב התביעה כאמור.

3.         בבקשה נטען כי הסעד הכספי שנתבע בתובענה הוא כ - 3,500,000 ש"ח, אך עם התקדמות ההליכים ומינוי מומחה מטעם בית המשפט שיחווה דעתו ביחס לנזקים הנטענים על ידי המבקשת, העריך המומחה את הנזק רק בסך של כ - 917,000 ש"ח.

טוענת המבקשת כי לאור חוות דעת המומחה "מן הראוי להעמיד את נזקיה על סכום העומד בפרופורציה נכונה לקביעת המומחה מטעם בית המשפט, ובכך להועיל לייעול הדיון ולמנוע סרבולו".

המבקשת מוסיפה כי היא מצויה בהליכי פירוק וכי הפחתת סכום התביעה, וכפועל יוצא הפחתת סכום האגרה, תצמצם את הוצאותיה דבר המהווה 'טעם מיוחד' המצדיק הפחתת סכום האגרה על פי תקנה 10(ד) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז - 2007 (להלן: "תקנות האגרות") וזאת הגם שהתיק מצוי בעיצומו של שלב שמיעת הראיות.

4.         המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי כל מטרת התיקון המבוקש היא הפחתת סכום האגרה.

לטענת המשיבה לא הוכיחה המבקשת שהתקיימו התנאים הקבועים בתקנה 10 (ד) לתקנות האגרות המצדיקים את הפחתת סכום האגרה שכן לא הוצג 'טעם מיוחד' להפחתת סכום האגרה; לא רק זאת אלא שהתיק כבר מצוי בשלב דיוני מתקדם ו"הרחק הרחק אחרי ישיבת קדם המשפט השנייה" וכי הפחתת סכום התביעה לא תייעל את הדיון המצוי בשלב מתקדם - לאחר שמיעת העדים.

המשיבה מוסיפה כי על פי תקנה 6(א)(2) לתקנות האגרות, על המבקשת לשלם את המחצית השנייה של האגרה עשרים ימים לפני המועד שנקבע לדיון הראשון בהליך אך היא לא עשתה כן.

5.         כאמור, לאחר עיון בטענות הצדדים, ראיתי לאפשר תיקון כתב התביעה כמבוקש אך לדחות את הבקשה להפחתת סכום האגרה עצמו ככל שכתב התביעה אכן יתוקן כאמור.

ראשית להבהיר, כי אין חולק, שבנסיבות המקרה כל מטרת התיקון המבוקש היא הפחתת סכום האגרה שעל המבקשת לשלם בגין התביעה דנא. בהקשר זה, אני רואה להעיר כי מעיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט זה (כב' השופט טובי) ביום 28.6.11 עולה כי שלב ההוכחות לקראת סיום כך שאין ממש בטענת המבקשת כי תיקון כתב התביעה יחסוך זמן שיפוטי, וממילא גם לא ייעל את הדיון.

המבקשת סומכת בקשתה על תקנה 10(ד) לתקנות האגרות אלא שהתנאי הנזכר בתקנה האמורה כלל אינו מתקיים בענייננו.

וזו לשונה של תקנה 10(ד) לתקנות האגרות:

                         "(ד) התיר בית המשפט תיקון תובענה על דרך של הקטנת הסכום הנתבע בתובענה לסכום קצוב או של המרת הסעד הנתבע בסעד שסכום האגרה בעדו נמוך יותר, וטרם הסתיימה ישיבת קדם המשפט השניה, רשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להורות כי יוחזר ההפרש בין סכום האגרה שנקבע על פי כתב התביעה המקורי לבין סכום האגרה שנקבע על פי כתב התביעה המתוקן, כולו או חלקו, ויחולו הוראות תקנת משנה (ב) בשינויים המחויבים." (ההדגשה אינה במקור -א.נ.ח)

כפי שציינתי וכפי שעולה מהתיק ההליכים מצויים לקראת סיום שלב ההוכחות וממילא הסתיים זה מכבר שלב קדם המשפט ומשכך, התנאי הראשון שבתקנה אינו מתקיים. היות המבקשת חברה בפירוק שהפחתת סכום האגרה תסייע לה אינה מהווה 'טעם מיוחד' המצדיק הפחתת סכום התביעה גם אם היה התנאי הראשון מתמלא.

הרציונאל העומד מאחורי החיוב לשלם אגרה לגבי סכום התביעה ביום שנפתח ההליך הוא שהאגרה משתלמת ביום הגשת התביעה בעד שירות שיינתן בעתיד.

וכך אומר בית המשפט העליון ברע"א 2623/02 סיס עיצוב ציבורי בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד  נז (1) 717 : 

"לדעתנו, אין בתיקון הסכום על ^-ידי הפחתתו ולא כלום עם עניין הפחתת האגרות, ואין הוא משפיע עליו. לדעתנו, המתכונת הבסיסית של תכנית האגרות היא כי החיוב בתשלום האגרה חל ביום הגשת התובענה. כך למשל אם נתבע בתובענה סכום כסף גדול, ונפסק רק סכום קטן, לא יהיה התובע זכאי להקטנת האגרה; כך למשל אם יחזור בו התובע מהתובענה, הוא לא יזכה בהשבת האגרה אלא במקרים שהתקנות מזכות אותו בהחזרת האגרה..."(ההדגשות שלי א.נ.ח.).

6.        קרי, ההלכה שנקבעה בענין סיס שלעיל, היא כי סכום האגרה הוא נגזרת של סכום התביעה המקורי בעת הגשת התביעה ובפועל אין לתקן את סכום התביעה ככל שמדובר באגרת בית המשפט בדרך של הפחתת גובה הסעד בדיעבד.